למה אנחנו רודפים אחרי הנאות החיים?

האדם הוא חיה כזו שמחפשת כל הזמן תענוג, לא נזיז אצבע אם הדבר לא יביא לנו הנאה או ישפר את הרגשתנו במשהו. אנחנו כמו מכונית שללא אנרגיה כלשהי היא לא תיסע, כך גם אנחנו, הדלק שלנו זה התענוג העכשווי או תענוג עתידי שלשמו אנו מוכנים לסבול כרגע, העיקר שנשיג את התענוג בעתיד. מצחיק שלמרות שכל מהותנו הוא ליהנות, יוצא שרוב זמננו אנו עוברים בסבל כדי להשיג תענוג שנראה לנו שווה לסבול בשבילו. בנינו את חיינו בצורה כזו שבשכלנו אנו רואים כל מיני צורות חיים שנראה לנו שזה יהיה הכי טוב לנו ושמדבר כלשהו נהנה מאד וכך אנו רודפים סביב הזנב של עצמנו כי הכנסנו את עצמנו למלכודת דבש שאיננו רואים דרך לצאת ממנה. להפך, כל תזוזה שלנו מטביעה אותנו יותר עמוק ממש כמו בביצה טובענית. טבוע בנו, בטבענו, הסתכלות על אחרים ומה שיש להם אני רוצה גם. 

אם נעצור לרגע ונחשוב האם אני באמת רוצה מה שיש לשכן, כוח הטבע שמוטבע בנו חזק מאתנו ומאלץ אותנו לרצות להשיג כל מה שאנו רואים. אפילו עצם העובדה שאנו רואים משהו כבר מצביע על חוסר בדבר כי אחרת לא היינו רואים אותו כלל. אז חופשה באי אקזוטי מאד מושכת אותנו, כמו גם השקעה בפרויקט פינוי בינוי בשכונת יוספטל פתח תקווה או בתל אביב ונראה לנו שכדאי אפילו לסבול כרגע למען האושר שנשיג בתענוג העתידי, כך יוצא שנסבול במרדך אחרי הכסף שיקנה לנו את החופשה הנכספת או שנלמד השקעות בשוק ההון או השוואת קופות גמל להשקעה. נהיינו העבדים המודרניים לרצונות של עצמנו. פעם האדם עבד והתאמץ כדי לשרוד, כדי להאכיל את עצמו ואת בני משפחתו, היום השפע מלאי המזון וכל צרכנו הבסיסיים נמצאים ברשות רוב האוכלוסייה ואנו מוצאים עצמנו מחפשים מילויים שונים ומשונים כדי לספק לעצמנו הנאה ותענוג. בגלל טבענו שכל הזמן אנו משווים את עצמנו לאחרים ובכך מודדים את רמת האושר שלנו, המרדף אחר המילוי הוא אין סופי, ככל שנהיה יותר מעורבים בחברה יהיו לנו עוד ועוד רצונות שמחייבים מילוי. אבל המילוי האמיתי שאנו מחפשים לא נמצא בחומר זה או אחר, הוא נמצא דווקא ביחסים הטובים ביננו. היום ידוע שהאדם ככל שיש לו יותר נכסים וכסף לרוב ירגיש בודד וריק מבפנים. 

הטבע דוחף אותנו להבין שהמילוי לא יבוא מבחוץ אלא מבפנים, מתוכנו החוצה. שנרצה למלא את האחר ולא את עצמנו, אז נגיע למילוי הנרצה.